מי אני

שמי יובל שרייבמן, בת 29, אשתו של הוד שרייבמן. גדלתי במשגב, וכיום אני מתגוררת בפרדס חנה־כרכור. אני משרתת קבע. דרכי הצבאית החלה כלוחמת בגדוד MLRS בתותחנים, ולאחר פציעה עברתי למסלול קצונה בלוגיסטיקה. במהלך שירותי מילאתי מספר תפקידי פיקוד כקצינת לוגיסטיקה. בשנת 2020 יצאתי ללימודים במלט״ק – המכללה לפיקוד טקטי. שם למדתי לתואר ראשון בצבא וביטחון באוניברסיטת חיפה, ושם הכרתי את הודי, אהבת חיי. עם סיום המלט״ק שובצתי כמפקדת פלוגת הסיוע המנהלתי בגדוד 53, עוצבת הברק (188), תחת פיקודו של סגן אלוף סלמאן חבקה ז״ל.
לאחר נפילתו של הודי בחרתי להמשיך לשרת בצה״ל במערכת שבה שנינו האמנו כל כך,
ועברתי לשרת במערך הנפגעים, שם אני משרתת כיום.

בדרכו של הודי

הפודקאסט

הכתבה

הרצאה

הלוגו

הלוגו הזה נולד לא כסמל לספר, אלא כיצירה נפרדת, שנוצרה מתוך השנה שעברתי.
רציתי ליצור משהו שישקף את מי ומה שהיה הודי.
משם עלתה השאלה: איך אני עושה את זה? איך בוחרים, מתוך כל כך הרבה רבדים, זיכרונות ומשמעויות, מה להכניס ללוגו אחד שמבקש להכיל הכול?
כך החל תהליך המחשבה והחיפוש עד שנוצרה התוצאה הסופית.

דמותו של הודי עם תרמיל על הגב.
הוא פונה קדימה, מביט אל הדרך. הדרך ברורה וסלולה.
להודי הייתה דרך – דרך עם כוונה, עם ערכים, עם קול פנימי ברור.
אותה דרך גם מסמלת המשכיות: גם כשהיעד לא תמיד ברור.
גם כשהדרך אינה זו שתכננו – אנחנו ממשיכים ללכת בה.
הדרך אינה ישרה ויש בה פיתולים, כי אף אחד לא אמר שהדרך תהיה פשוטה,
ובסופה אולי נגלה את מה שהדרך ביקשה ללמד אותנו.
כל אחד מכם יכול למצוא בה את המסע האישי שלו.

התיק שעל גבו

הוא תיק שהודי קנה כשטסנו יחד לווייטנאם במסגרת המלט״ק – אפילו בצבע זהה.
התיק שימש אותו לטיולים בארץ ובחו״ל, וגם לאימוני הקרוספיט.
הודי תמיד סחב תיק גדול על גבו.
התיק הפך לסמל של כל מה שאנחנו נושאים איתנו: זיכרונות, חוויות, כאב, אהבה -וגם תקווה, ערכים וכלים לדרך.
עבורי, הודי היה המורה הכי טוב שיכולתי לבקש. הוא העניק לי ארגז כלים לחיים האלה, ואני משתדלת להשתמש בכל אחד מהם.

הפרחים שמציצים מהתיק
הם תזכורת למשפט שהודי היה נוהג לומר לי:
יש פרחים בכל מקום – צריך רק לדעת לעצור, להסתכל, ולמצוא אותם.

ההר והטבע
מסמלים יציבות, שורשיות וחיבור לאדמה ולמקום – כמו הודי, שהאמין בזיקה לארץ ובשליחות שלנו כאן, לכל אחד מאיתנו יש משימה לשמור עליו, לטפח אותו ולהפוך את המקום הזה לטוב יותר.

השמש מסמלת את הודי.
הוא היה שמש בחייו של כל כך הרבה אנשים.
בכל מקום שאליו נכנס – נכנס איתו אור גדול.
הוא היה השמש שלי, האור שלי.
ואני בוחרת, יום־יום, לראות את האור שלו ממשיך להאיר לי את הדרך.

שיר החופה שלנו, "את ואני", נפתח במילים:
"את עולה כמו שמש היושבת מעליי ורושמת בקרניה את יומי."
היום זה הודי. "היושב מעליי, רושם בקרניו את יומי",
ואני בוחרת לראות את האור הזה בכל יום מחדש.

הג׳יפ
מסמל תנועה, יציאה, חופש וגילוי. הודי אהב לגלות מקומות חדשים, לחפש פינות קסומות. טיולי הג'יפים היו חלק בלתי נפרד מחייו.

העיטור שמקיף את הלוגו
יוצר מעגל אינסופי.
זהו למעשה טבעת הנישואין שלי, הטבעת שבחרנו יחד, שעשויה מעלים שיוצרים מעגל שלם.
מעגל של חיים, של זיכרון, של לב ונשמה Heart & Soul .