אתה ואני
"אתה ואני" מגולל את הסיפור של הוד (הודי) ויובל שרייבמן- מסע אל תוך ארבע שנים וחצי שהרגישו כמו חיים שלמים. זהו סיפור על אהבה עמוקה, על צמיחה משותפת מתוך חברות טהורה ואמיתית וכמו בכל זוגיות, גם על קשיים ואתגרים. בין המילים נשזרים רגעים קטנים וגדולים, המתארים אהבה גדולה שזוכים בה פעם בחיים ומספרים על הוד שרייבמן כבן זוג, כחבר, כמפקד וכאדם שנגע בלבבות רבים.
הספר "אתה ואני" נכתב דרך עיניה של יובל שרייבמן ברגישות, באהבה, בגעגוע ובכאב, מתוך ידיעה אחת ברורה: יש סיפורים שחייבים להישמר. זהו סיפור אהבתם של שני אנשי קבע צעירים שהתבגרו, התעצבו וגדלו יחד, עד לאובדן הגדול של הוד במלחמת 'חרבות ברזל'. המילים הרגישות והנוגעות של יובל מזכירות לנו להעריך את הרגעים הפשוטים כמו גם את הגדולים, לחיות כפי שהודי חי, בלי לפספס רגע, ולזכור תמיד שאהבה אמיתית לא מסתיימת לעולם.
הספר "אתה ואני" נכתב דרך עיניה של יובל שרייבמן ברגישות, באהבה, בגעגוע ובכאב, מתוך ידיעה אחת ברורה: יש סיפורים שחייבים להישמר. זהו סיפור אהבתם של שני אנשי קבע צעירים שהתבגרו, התעצבו וגדלו יחד, עד לאובדן הגדול של הוד במלחמת 'חרבות ברזל'. המילים הרגישות והנוגעות של יובל מזכירות לנו להעריך את הרגעים הפשוטים כמו גם את הגדולים, לחיות כפי שהודי חי, בלי לפספס רגע, ולזכור תמיד שאהבה אמיתית לא מסתיימת לעולם.
"תהליך הכתיבה לקח זמן. הוא לא נכתב ביום ולא בשבוע. כתבתי בבית, בלילות, לפעמים בבקרים שקטים, לפעמים מתוך התקפי געגוע. היו ימים שלא הצלחתי לכתוב מילה, וימים שהכול פשוט נשפך. למדתי לכבד גם את השתיקה, וגם את הזרימה. ובעיקר להקשיב לעצמי כמו שעשיתי כל השנה הזו".
"למדתי שכתיבה זקוקה להשראה, למוזה, לזמן לחשוב ולראש פתוח פשוט לתת לדברים לצאת ולזרום".
תהליך הכתיבה
"השאלה שליוותה אותי לאורך כל הדרך הייתה: האם אצליח, דרך הספר הזה, להעביר את הודי- את מי שהוא היה, את האור שלו, את הדרך, את הלב ואת מי שאנחנו היינו יחד, כי אני יודעת שזו הייתה אהבה מיוחדת. מתוך המקום הזה נולד הרצון לכתוב. אלו שני הדברים המרכזיים שהניעו אותי לקבלת ההחלטה הזו. לא רק כדי לזכור, אלא כדי לשמר. לא רק כדי לספר סיפור של אובדן, אלא סיפור של אהבה שחיה, שנוכחת, כזו שממשיכה להשפיע גם אחרי. רציתי שהספר הזה יספר לא רק מי הודי היה, אלא גם מה אפשרי כשיש אהבה כזו בין שני אנשים. כזו שלא כולם זוכים לה, ואם כבר זוכים בה היא לגמרי משנה חיים".
"ובסופו של דבר, הבנתי שאני לא צריכה להיות סופרת כדי לכתוב – אני רק צריכה להיות אמיתית. לפתוח את הלב שלי ולהעז. כבר מתוך זה, אנשים מתחברים לאמת הפשוטה. והספר הזה, יותר מהכול, הוא תוצאה של מסע. מסע שלא בחרתי בו, אבל בחרתי ללכת בו עד הסוף. מסע שבו גיליתי שגם מתוך אובדן אפשר ליצור, להאיר, ולתת לאהבה להמשיך לחיות – במילים, במנגינה ובחיים שלי".






