ילדות ונעורים

הודי נולד וגדל בכפר סבא. למד בחטיבת 'בר לב' ותיכון 'גלילי'. הודי היה נער חייכן ומלא קסם, סקרן ושנון בעל חוש הומור ייחודי, הרפתקן ונועז. כבר מילדותו קרא והעמיק בסיפורי ההיסטוריה ובתנ"ך, במיתולוגיה היוונית וסיפורי הגבורה, החל מה'מלך ארתור' ועד מנהיגים צבאיים.  

תכונות ואישיות

הודי היה איש משפחה, מלא שמחת חיים, אדם של דרך. הרפתקן בנשמה, שאהב לטייל בארץ ובעולם ולגלות מקומות קסומים בטיולים רגליים, בטיולי ג'יפים, בצניחה ובמיוחד בצלילה. מוזיקה היוותה חלק מרכזי מחייו; הוא אהב להאזין למנעד רחב של סגנונות, שר ונהג לאלתר בין אם בקטעי משחק, במנגינות על הגיטרה, או בשירים שהמציא ברגע. יחד עם זאת, ניחן בכישרון ציור וכתיבה ושילב יצירתיות והומור בכל אשר עשה. הודי היה חובב ספורט, שיחק כדורעף במסגרת מגמת הכדורעף בתיכון ובמועדון בעיר, ובהתבגרותו הרבה להתאמן בקרוספיט תמיד תוך התמדה, שאיפה להשתפר ולהתמודד עם האתגרים. כפי שנהג לומר גם כמפקד: "אם אפשר אז אפשר גם יותר"- מוטו שליווה אותו בכל תחומי חייו. 

עבודה חקלאית

קודם גיוסו לצבא, הצטרף הודי לכשמונה חודשי עבודה חקלאית, במסגרת מיזם 'עבודה גלילית' בקיבוץ מחניים שבצפון. זו הייתה תקופה משמעותית עבורו, שבה העמיק את החיבור לאדמה ולאנשים החיים עליה, וחיזק את תחושת השייכות והשליחות. באחת ממחברותיו כתב על הזיקה העמוקה להיסטוריה, לעם ולארץ, ועל האחריות הנובעת ממנה:

שירותו הצבאי

באפריל 2016 התגייס הודי לחובלים, ומשם עבר לסיירת צנחנים. בסיירת עבר את כל המסלול- מחייל בהכשרה ועד לתפקיד מ"פ (מפקד פלוגה). במסגרת זו, יצא ללימודים במכללה לפיקוד טקטי (המלט"ק), והיה בוגר מחזור כ"ב, שם הודי ואני הכרנו. לאחר סיום המלט"ק, שובץ הודי כמ"פ מסלול של סיירת צנחנים. מאז ועד נפילתו לחם בעזה תחת שלוש יחידות שונות, פיקד על חיסול יחיא סינוואר במסגרת תפקידו כמפקד פלוגה בבית הספר למ"כים גדוד 450, צנחנים. לאחר תפקידים אלו, נבחר לתפקיד מפקד פלוגת הפשיטה ביחידה הרב- מימדית. 

 

במהלך כל תקופת הלחימה, לא נפצע אף חייל תחת פיקודו, ובכך מימש את השבועה שלקח על עצמו בראשית ימיו כמפקד: "לא יהיה מצב בו שערה של אחד מחייליי תיפול, ואני לא אהיה שם ראשון על מנת להסתער."

הודי כמפקד

מהרגע הראשון היה ברור שלהודי יש דרך ברורה, מלאת כוונות ומשמעות, שלפיה הוא הולך ופועל. הוא ידע מי הוא, מה חשוב לו, ולא סטה מדרכו. אמונתו בדרך הובילה אותו, ואיש לא יכול היה להסיטו ממנה. הודי האמין במדינה ובארץ הזאת בכל ליבו. עבורו, החיים כאן לא היו רק זכות אלא אחריות עמוקה, שאותה נשא בלב שלם. הוא אהב לפקד מתוך אכפתיות ואנושיות, ראה את חייליו מעבר לפקודים, הקשיב להם והיה שם עבורם תמיד. הוא שם את אנשיו לפני עצמו, בלי סייג. כמפקד היה מקצוען ומנהיג טבעי- כזה שמוביל מלפנים: לא שולח אלא הולך איתם, לא רק נותן פקודות אלא מהווה דוגמה אישית. חייליו הלכו אחריו לא מתוך חובה, אלא מתוך אמונה בעיניים עצומות.

הודי היה אדם של ערכים, אחדות ושותפות גורל, אדם אהוב ואופטימי שהפיץ אור ושמחה בכל מקום שאליו הגיע.

הודי נפל בקרב בג'באליה ב- 26 בדצמבר 2024, בהיתקלות קשה וארוכה מול מחבלים, כשהוביל את פקודיו בראש הכוח, במסגרת היחידה הרב מימדית, אליה הגיע חודש קודם לכן. רב-סרן הוד שרייבמן נפל בקרב ביום כ"ה בכסלו תשפ"ה (26.12.2024). בן עשרים ושבע בנופלו. הותיר אחריו אישה, הורים, אחות ואחים ועוד רבים שנושאים אותו בליבם.

הודי נפל בקרב בג'באלייה ב- 26 בדצמבר 2024, בהיתקלות קשה וארוכה מול מחבלים, כשהוביל את פקודיו בראש הכוח, במסגרת היחידה הרב מימדית, אליה הגיע חודש קודם לכן. רב-סרן הוד שרייבמן נפל בקרב ביום כ"ה בכסלו תשפ"ה (26.12.2024). בן עשרים ושבע בנופלו. הותיר אחריו אישה, הורים, אחות ואחים ועוד רבים שנושאים אותו בליבם.

דמותו של הודי עם תרמיל על הגב.
הוא פונה קדימה, מביט אל הדרך. הדרך ברורה וסלולה.
להודי הייתה דרך – דרך עם כוונה, עם ערכים, עם קול פנימי ברור.
אותה דרך גם מסמלת המשכיות: גם כשהיעד לא תמיד ברור.
גם כשהדרך אינה זו שתכננו – אנחנו ממשיכים ללכת בה.
הדרך אינה ישרה ויש בה פיתולים, כי אף אחד לא אמר שהדרך תהיה פשוטה,
ובסופה אולי נגלה את מה שהדרך ביקשה ללמד אותנו.
כל אחד מכם יכול למצוא בה את המסע האישי שלו.

התיק שעל גבו

הוא תיק שהודי קנה כשטסנו יחד לווייטנאם במסגרת המלט״ק – אפילו בצבע זהה.
התיק שימש אותו לטיולים בארץ ובחו״ל, וגם לאימוני הקרוספיט.
הודי תמיד סחב תיק גדול על גבו.
התיק הפך לסמל של כל מה שאנחנו נושאים איתנו: זיכרונות, חוויות, כאב, אהבה -וגם תקווה, ערכים וכלים לדרך.
עבורי, הודי היה המורה הכי טוב שיכולתי לבקש. הוא העניק לי ארגז כלים לחיים האלה, ואני משתדלת להשתמש בכל אחד מהם.

הפרחים שמציצים מהתיק
הם תזכורת למשפט שהודי היה נוהג לומר לי:
יש פרחים בכל מקום – צריך רק לדעת לעצור, להסתכל, ולמצוא אותם.

ההר והטבע
מסמלים יציבות, שורשיות וחיבור לאדמה ולמקום – כמו הודי, שהאמין בזיקה לארץ ובשליחות שלנו כאן, לכל אחד מאיתנו יש משימה לשמור עליו, לטפח אותו ולהפוך את המקום הזה לטוב יותר.

השמש מסמלת את הודי.
הוא היה שמש בחייו של כל כך הרבה אנשים.

בכל מקום שאליו נכנס – נכנס איתו אור גדול.
הוא היה השמש שלי, האור שלי.
ואני בוחרת, יום־יום, לראות את האור שלו ממשיך להאיר לי את הדרך.

שיר החופה שלנו, "את ואני", נפתח במילים:
"את עולה כמו שמש היושבת מעליי ורושמת בקרניה את יומי."
היום זה הודי. "היושב מעליי, רושם בקרניו את יומי",
ואני בוחרת לראות את האור הזה בכל יום מחדש.

הג׳יפ
מסמל תנועה, יציאה, חופש וגילוי. הודי אהב לגלות מקומות חדשים, לחפש פינות קסומות. טיולי הג'יפים היו חלק בלתי נפרד מחייו. 

העיטור שמקיף את הלוגו
יוצר מעגל אינסופי.
זהו למעשה טבעת הנישואין שלי, הטבעת שבחרנו יחד, שעשויה מעלים שיוצרים מעגל שלם.
מעגל של חיים, של זיכרון, של לב ונשמה Heart & Soul .