הוד נולד וגדל בכפר סבא, בוגר חטיבת בר-לב ותיכון גלילי, היה נער סקרן, אחראי ובדרן, שאהב ללמוד על היסטוריה וסיפורי גבורה. כבר מגיל צעיר הפגין מנהיגות ואכפתיות כלפי הסובבים אותו. במהלך שירותו הצבאי בסיירת צנחנים כיהן כלוחם ומפקד פלוגה, תמיד בראש הכוח, עם מסירות ואומץ לב יוצאי דופן. הוא אהב לטייל, לצלול, לאתגר את עצמו ולהשפיע על חיי אחרים. מעבר לכישוריו ומסירותו, הוא היה קודם כל אדם של ערכים, אהבה ואור, שהשפיע על כל מי שהכיר אותו.
הרגעים הקטנים האלה שהופכים לרגעים בלתי נשכחים, מזכירים לי שאסור לחכות להזדמנות מושלמת, שאסור לדחות או לוותר. החיים קורים עכשיו. כמה חשוב לעצור, לחגוג, ליצור את הרגעים האלה ולזכור שהחיים הם החגיגה הגדולה ביותר שלנו. כמה חשוב זה לחיות ולהעריך את מה שיש ואת מי שבחיינו, כי אף אחד מאיתנו לא יודע אף פעם מה יוליד יום.
אם היו שואלים אותי פעם האם אני מאמינה באהבה, כנראה שהייתי עונה שאין דבר כזה… עד שהודי נכנס לחיי.
"אתה ואני" מגולל את סיפורם של הוד ויובל שרייבמן – ארבע שנים וחצי שחוו כמו חיים שלמים. זהו סיפור על אהבה עמוקה, צמיחה משותפת, חברות אמיתית ועל הקשיים שבדרך.
בין המילים נשזרים רגעים קטנים וגדולים, שמספרים על הוד כבן זוג, כחבר, כמפקד וכאדם שנגע בלבבות רבים. הספר נכתב ברגישות, באהבה ובגעגוע – ומזכיר לנו לחיות את הרגעים, להעריך כל שנייה ולא לשכוח שאהבה אמיתית לא מסתיימת לעולם.
דמותו של הודי עם תרמיל על הגב.
הוא פונה קדימה, מביט אל הדרך. הדרך ברורה וסלולה.
להודי הייתה דרך – דרך עם כוונה, עם ערכים, עם קול פנימי ברור.
אותה דרך גם מסמלת המשכיות: גם כשהיעד לא תמיד ברור.
גם כשהדרך אינה זו שתכננו – אנחנו ממשיכים ללכת בה.
הדרך אינה ישרה ויש בה פיתולים, כי אף אחד לא אמר שהדרך תהיה פשוטה,
ובסופה אולי נגלה את מה שהדרך ביקשה ללמד אותנו.
כל אחד מכם יכול למצוא בה את המסע האישי שלו.
התיק שעל גבו
הוא תיק שהודי קנה כשטסנו יחד לווייטנאם במסגרת המלט״ק – אפילו בצבע זהה.
התיק שימש אותו לטיולים בארץ ובחו״ל, וגם לאימוני הקרוספיט.
הודי תמיד סחב תיק גדול על גבו.
התיק הפך לסמל של כל מה שאנחנו נושאים איתנו: זיכרונות, חוויות, כאב, אהבה -וגם תקווה, ערכים וכלים לדרך.
עבורי, הודי היה המורה הכי טוב שיכולתי לבקש. הוא העניק לי ארגז כלים לחיים האלה, ואני משתדלת להשתמש בכל אחד מהם.
הפרחים שמציצים מהתיק
הם תזכורת למשפט שהודי היה נוהג לומר לי:
יש פרחים בכל מקום – צריך רק לדעת לעצור, להסתכל, ולמצוא אותם.
ההר והטבע
מסמלים יציבות, שורשיות וחיבור לאדמה ולמקום – כמו הודי, שהאמין בזיקה לארץ ובשליחות שלנו כאן, לכל אחד מאיתנו יש משימה לשמור עליו, לטפח אותו ולהפוך את המקום הזה לטוב יותר.
השמש מסמלת את הודי.
הוא היה שמש בחייו של כל כך הרבה אנשים.
בכל מקום שאליו נכנס – נכנס איתו אור גדול.
הוא היה השמש שלי, האור שלי.
ואני בוחרת, יום־יום, לראות את האור שלו ממשיך להאיר לי את הדרך.
שיר החופה שלנו, "את ואני", נפתח במילים:
"את עולה כמו שמש היושבת מעליי ורושמת בקרניה את יומי."
היום זה הודי. "היושב מעליי, רושם בקרניו את יומי",
ואני בוחרת לראות את האור הזה בכל יום מחדש.
הג׳יפ
מסמל תנועה, יציאה, חופש וגילוי. הודי אהב לגלות מקומות חדשים, לחפש פינות קסומות. טיולי הג'יפים היו חלק בלתי נפרד מחייו.
העיטור שמקיף את הלוגו
יוצר מעגל אינסופי.
זהו למעשה טבעת הנישואין שלי, הטבעת שבחרנו יחד, שעשויה מעלים שיוצרים מעגל שלם.
מעגל של חיים, של זיכרון, של לב ונשמה Heart & Soul .
